בני האדם נבדלים מאבותיהם הקדמוניים בכמה אופנים ברורים (המחסור הבולט שלנו בשיער גוף, הזרועות הקצרות שלנו), אולם החוקרים האבולוציוניים כולם מסכימים שמה שבאמת מייחד אותנו - מה שהופך אותנו לחברתיים ויצירתיים ואנושיים - הוא הגדול שלנו מוח. השאלה שהחוקרים עדיין מנסים לענות היא: איך זה קרה? אילו תנאים או שינויים או הישגים אפשרו למוחם של אבותינו לגדול לכפול מהגודל היחסי של קופים, אורנגוטנים ושימפנזים?
מחקר שפורסם אתמול בכתב העת PNAS שם משקל מאחורי ההשערה לפיה - יותר מכל גורם חברתי או סביבתי - הבעלים של בני האדם הם בעלי הקפיצה הקוגניטיבית הענקית שלהם לשפים הקדמוניים ולאדוני גריל הפרוטו שהמציאו אוכל מבושל.
למה? לדברי החוקרים, תזונה של מזון גולמי יכולה לתמוך בצמיחה אינסופית של גם מוח וגם מוח. גדלי גוף גדולים יותר ומוחות גדולים יותר משמעותם שניהם שימוש רב יותר באנרגיה, מה שאומר יותר זמן בילוי באכילה בכל יום.
ומכיוון שאף פרימיטה לא יכולה לעמוד בדרישת יצור יומית של הרבה יותר משמונה שעות (גורילות ממוצעות קרוב לשמונה, אך לפעמים מבלות קרוב יותר לתשע), אבות אבותינו ודאי מצאו דרך להשיג יותר אנרגיה בפחות זמן.
